מעדני יחיעם (1993) בע"מ נ' זאב גולדמן ושות בעמ ואח'

פסק דין

התובעת, חברה העוסקת בייצור ומסחר במוצרי בשר ונקניקים, הגישה תביעה בסדר – דין מקוצר נגד החברה – הנתבעת 1 ונגד הנתבע 2 שחתם על כתב – ערבות מיום 17.2.08 כערב אישי לכל חובותיה כלפי התובעת. (נספח א' לכתב – התביעה).

ביום 13.11.07 הזמינה הנתבעת אצל התובעת כמות גדולה של שרוולים לנקניקיות, (העתק ההזמנה – נספח ב'), ולאחר קבלת הערבות האישית, סיפקה התובעת את הסחורה שהוזמנה בשווי 447,836.84 ₪ כולל מע"מ.

ביום 29.2.08 הנפיקה התובעת חשבונית מס בגין העיסקה הנ"ל אותה העבירה לנתבעת לצורך תשלום. (העתק חשבונית המס – נספח ג').

הנתבעת לא שילמה את תמורת הסחורה בטענה לקשיים כלכליים.

בפרוטוקול הדיון מיום 2.7.09 הודיעו ב"כ הצדדים על הגעתם להסכם, לפיו מודים הנתבעים בסכום החוב (קרן) בסך 447,836 ₪ היו אמורים להשתלם במסגרת הסדר תשלומים אליו הגיעו הצדדים.

עוד הוסכם ביניהם כי במדה והשיקים שנמסרו לתובעת יכובדו במועדם, יתבקש ביהמ"ש להכריע אם התובעת זכאית לקבל הפרשי הצמדה וריבית, וממתי, וכן החזר אגרה ושכ"ט עו"ד.

כן הוסכם כי יוגשו טעונים בכתב בשאלה זו – הנתמכים במסמכים ותצהירים במידת הצורך.

ב"כ הנתבעים טוען כי אין לחייבם בהפרשי הצמדה וריבית ממועד הנפקת חשבונית המס מאחר שלטענתו, הנתבעת רק סייעה לתובעת בשיווק ומכירת סחורה אשר הוזמנה ע"י התובעת כדי שתוכל להגיע ליעדי בונוס שנתיים שתקבל התובעת מהיצרנית - חברת טיפאק.

לטענתו הצדדים לא קבעו ביניהם כל תאריך יעד לביצוע מכירת הסחורה ו/או לביצוע התשלומים שתשלם הנתבעת לתובעת; כי תנאי התשלום בשוק אריזות הנקניקים הם שוטף + 90 יום, וכי הדרישה לריבית מחודש פברואר נוגדת את תנאי השוק בענף ואת תנאי העיסקה.

להלן מביא ב"כ הנתבעת דוגמאות מעיסקאות קודמות בהן שולמו התשלומים כמה חודשים לאחר דרישת התשלום ללא ריבית והפרשי הצמדה.

ולבסוף טוען ב"כ הנתבעת כי התובעת שילמה לחב' טיפאק עבור הסחורה שהזמינה ממנה רק ביום 31.8.08 וגם אז לא את כל הסכום, ומכאן שדרישת הריבית והפרשי הצמדה מחודש פברואר אינה מוצדקת, ולכל היותר יש לחשב את החיוב ממועד ביצוע התשלום (סוף חודש אוגוסט) ולא ממועד קבלת הסחורה אצל הנתבעת.

לעומתו טוען ב"כ התובעת כי לא מדובר בסחורה של התובעת שהנתבעים סייעו לה במכירתה, אלא מדובר בסחורה של הנתבעים שהוזמנה עבורם ע"י התובעת, והם מחוייבים לשלם לה את שווי הסחורה ללא קשר אם הצליחו למכור אותה אם לאו.

מהשתלשלות העניינים המתוארת בתצהירו של סמנכ"ל התובעת עולה כי הצדדים סיכמו על שיתוף פעולה באופן שהנתבעת תזמין סחורה ע"ש התובעת ובכך תיהנה ממחיר מוזל, וכך תגדיל את רווחיה, ואילו התובעת תיהנה מהגדלת היקף הזמנותיה מחברת טיפאק לצורך קבלת הבונוס השנתי.

התובעת מימנה את עלות הסחורה שהוזמנה על ידה עבור הנתבעים, ואלה התחייבו להחזיר לה את אותו סכום בהתאם לתנאי התשלום הנהוגים בין התובעת וחברת טיפאק.

מקובלת עלי עמדת ב"כ התובעת כי מדובר בסחורה שהוזמנה ע"י הנתבעים עבור לקוחותיהם.

ההזמנה נשוא התביעה כללה בקשה להזמנת כמות גדולה של קרטונים בשם התובעת ועבור הנתבעים כשחלק ניכר מהם בשרוולים 22/110 שעל פי דברי המצהיר – התובעת אינה משתמשת בתהליך הייצור שלה בשרוולים כאלה, עובדה המעידה כי ההזמנה לא היתה עבורה אלא עבור לקוחותיהם של הנתבעים.

הסחורה נמסרה לנתבעים ובתאריך 29.2.08 נשלחה להם חשבונית מס מטעם התובעת. הנתבעים נדרשו לשלם את סכום החשבונית ללא קשר עם מכירת הסחורה, בהיותה סחורה שנרכשה על ידם ואשר עלותה מומנה ע"י התובעת.

לאחר שעיינתי בתצהיר מטעם התובעת ובמסמכים וההתכתבויות שצורפו לטיעוני בא – כוחה, באתי לכלל מסקנה כי הנתבעים אכן מחוייבים לשלם לתובעת את תמורת הסחורה במועד המוסכם, ומשלא עשו כן זכאית התובעת להפרשי הצמדה וריבית מאותו מועד ועד לתשלום בפועל.

צודק ב"כ התובעת כי חתימתו של הנתבע על כתב – ערבות לטובת התובעת, וכן חיוב הנתבעת בתשלום דמי עלויות היבוא ועבור הוצאות הטיפול בהזמנה – מעידים על כך שמדובר בסחורה של הנתבעים שהוזמנה באמצעות התובעת, ומכאן שהיה עליהם לשלם תמורתה במועד המוסכם.